היטל מופחת בגין העסקת עובדים זרים בתחום התעשייה

מאת: גיא בר-און, עו"ד; אמיר אבו רזק, עו"ד

היטל מופחת בגין העסקת עובדים זרים בתחום התעשייה

ביום 14.07.2019 ניתן פס"ד בעניין טומי ווש בע"מ אשר דן בשאלה: האם העסקת עובדים זרים בענף התעשייה נהנית משיעור היטל העסקת עובדים זרים מופחת של 15%, הקבוע בסעיף 45 בחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003. בידי המערערת בתיק האמור לא היה היתר להעסקת עובדים זרים, והיא העסיקה מסתננים מסודאן ומאריתריאה.

נזכיר, כי בית המשפט העליון בעניין שלמה סעד פסק כי המסתננים הם בגדר "עובדים זרים" לצורך החבות בתשלום ההיטל, ולפיכך, מעסיקיהם חבים בתשלום היטל בדומה למעסיקים של עובדים זרים שלגביהם ניתן היתר העסקה.

כבוד השופט שמואל בורנשטיין פוסק, כי המערערת אכן זכאית לשיעור ההיטל המופחת, החל על העסקתם של עובדים בענף התעשייה, גם לגבי העסקת המסתננים, זאת בין היתר בנימוקים הבאים:

א.         מאחר שפס"ד סעד קבע שהמסתננים נחשבים כ"עובדים זרים" לצורך הטלת ההיטל, על-אף האיסור להעסיק עובדים זרים ללא היתר, ונוכח אי אכיפת איסור העסקה לגביהם, הרי שיש לראותם כ"עובדים זרים" גם לצורך קביעת שיעור ההיטל. לטעמו: ..ואם העדרו של היתר לפי חוק עובדים זרים, אינו מונע את עצם הטלת ההיטל, על שום מה העדרו של היתר (כאשר בצד זאת מתקיימת מדיניות של אי אכיפת האיסור להעסיק ללא היתר), יימנע מהמעסיק את שיעור ההיטל המופחת?!".

ב.         הדגש בסעיף המעניק את השיעור המופחת אינו על התיבה "לפי היתר", אלא על הענף שלגביו ניתן ההיתר. העומד ביסוד ההבחנה בין הענפים כאמור אינו קשור לשאלה האם ההעסקה נעשית לפי היתר או לא. ההיתר נדרש לגבי על העסקה של עובר זר בכך ענף שהוא.

ג.          הטיפול במסתננים צריך להתבצע באמצעים אחרים, ולא באמצעות שיעור ההיטל, אלא אם הדבר יקבע באופן מפורש בחוק.

לעומת זאת, כשלושה חודשים אחר כך, ביום 07.10.2019 ניתן פס"ד בעניין  עמי תעשיות אלומיניום מפי כב' השופטת יעל ייטב, אשר דן באותה שאלה בדיוק, המאמץ פסיקה דומה של כבוד השופט גורמן, בעניין דב שמירה, ובו ניתנה פסיקה הפוכה לחלוטין. נקבע, כי שיעור ההיטל שבו חייב מעסיק בגין העסקת מסתננים בענף התעשייה, אינו השיעור המופחת, אלא השיעור "הרגיל" של 20%.

כב' השופטת ייטב נימקה את פסיקה כאמור, בין היתר בנימוקים הבאים:

א.         למחוקק הייתה כוונה להחמיר עם מעסיקי מסתננים ביחס לעובדים זרים אחרים, ובוודאי שלא להקל עמם. דרישת קיומו של היתר להעסקת עובדים זרים, תואם את תכליתו של חוק ההיטל, כאמור לעיל.

ב.         הואיל וההיטל נועד מלכתחילה לשמש כאמצעי פיסקאלי להגשמת מטרת המחוקק בעניין העדפת עובדים ישראלים, סביר להניח, כי הוא ביקש לייחד את ההקלות בשיעור ההיטל אך ורק למעסיקים שקיבלו היתר להעסקת עובד זר, המלמד על הצורך הקיים בשוק העבודה ובענפים מסוימים.

ג.          מלשון התנאי הקבוע בסעיף 45 לחוק ההיטל, ומהזיקה לבין חוק עובדים זרים, ניתן ללמוד, כי המבחן שנקבע בסעיף מתמקד בראש ובראשונה בהיתר שניתן למעסיק להעסיק עובד זר, בשונה מהיתר העבודה לעובד הזר עצמו. ככל שמדובר במעסיק שלא קיבל היתר כאמור, הוא לא יזכה בהקלה בשיעור ההיטל, וזאת גם אם לעובדים קיים היתר עבודה.

נדגיש, כי מדובר בשני פסקי דין מחוזיים ואין הלכה מחייבת בסוגייה.

עמדתנו הינה כעמדת כבוד השופט בורנשטיין. אין מקום לשלול את שיעור המס המופחת שנועד לעודד את התעשייה, כאשר המציאות מלמדת כי המדינה בחרה לראות הפליטים כעובדים זרים.

אין שום סיבה להעניש ענף מועדף המעסיק עובדים שממילא נמצאים בישראל ולא ניתן להוציאם חלף עובדים המובאים במיוחד מחו"ל. אמנם טיעון זה לא התקבל לעצם הטלת ההיטל עצמו, אך לעניין שיעור ההיטל הוא רלוונטי וראוי לבחינה.

יתרה מכך, לאור הרחבת המושג תעשייה, לפי חוק עידוד השקעות הון, כפי שלאחרונה באה לידי ביטוי גם בעמדת רשות המיסים, לטעמנו, יהיו זכאים להטבה בדמות שיעור היטל של 15% בלבד, גם עסקים המעסיקים מספר מצומצם של עובדים.