הכרה בפיצול תא משפחתי- הצעת רשות המסים לשינוי חקיקה סותרת לא רק את הפסיקה בישראל אלא גם את הפסיקה העולמית

מאת: יועד פרנקל, עו"ד (רו"ח)

הכרה בפיצול תא משפחתי- הצעת רשות המסים לשינוי חקיקה סותרת לא רק את הפסיקה בישראל אלא גם את הפסיקה העולמית

בימים אלה בהם שוקלת רשות המסים בישראל לבצע שינויי חקיקה בתחום כללי התושבות ליחידים, בפרט ובתחום המיסוי הבינלאומי, בכלל. בהקשר זה מעניין לשים לב לפס"ד האוסטרלי Harding v. Federal Commissioner of Taxation (ניתן בפברואר 2019) שלאחרונה הודיעה רשות המס האוסטרלית שלא תערער עליו לערכאה העליונה באוסטרליה. לפי הצעת רשות המסים כפי שנסקרה בהרצאה מפי נציג הרשות בלשכת רואי החשבון, פיצול תא משפחתי לא יוכר בנסיבות בהם בת הזוג היא תושבת ישראל ובן הזוג נמצא בישראל 90 ימים ומעלה כל שנה. כלומר, בנסיבות אלה הבעל יסווג כתושב ישראל. לטעמנו, הדברים מהווים הפרה של פס"ד ספיר שהכיר בנסיבות של שהות גבוהה יותר של הבעל בישראל (185 ימים באחת השנים ובממוצע 160 יום בישראל). הרשות, באמצעות חקיקה, רוצה להפוך פס"ד של העליון הקובע שהזיקות העסקיות גוברות על האישיות בדומה לפסקי דין אחרים בעולם (לאחרונה באוסטרליה).

פסק הדין האוסטרלי, שניתן לאחרונה, עוסק באזרח אוסטרליה, נשוי ואב לילדים שקיבל הצעת עבודה מחברה בריטית לפיה יוצב במזרח התיכון. בן הזוג עזב את אוסטרליה בשנת 2009, עם חפציו האישיים מתוך כוונה לעבוד ולחיות במזרח התיכון לצמיתות או לחילופין, ללא הגבלת זמן. על פי תוכניתם של בני הזוג, יצטרפו אליו האישה והילדים, עם סיום לימודיו של הבן והמשפחה תגורר יחד בבחריין בבית גדול שירכשו עם הגעתם. בהמתנה למשפחתו התגורר בן הזוג בדירה מרוהטת ששכר בעוד האישה והילדים המשיכו להתגורר בבית המשפחה באוסטרליה, בית שנבנה על ידי בני הזוג. לימים, למרות תוכניותיהם, סרבה האישה להצטרף לבן זוגה במזרח התיכון והדבר הוביל לשבר בנישואיהם ולאחר מכן לגירושין.

לימים החליף בן הזוג את הדירה השכורה באחת קטנה יותר, באותו המתחם ואף הכיר אישה האחרת, אולם כל אותו הזמן המשיך לשהות בבחיריין ולהחזיק במחצית הזכויות בבית המשפחה באוסטרליה. עניין תושבותו של בן הזוג לצורכי מס עלתה בשנת 2011, בעוד בני הזוג נשואים. בן הזוג שהה בשנה זו מעל מ- 91 ימים באוסטרליה, בבית המשפחה, לצורך ביקור אשתו וילדיו, תוך שהוא מנסה לשכנעה לדבוק בתוכניותם המקורית ולעבור להתגורר עימו בבחריין (לימים עבר לעמאן).

ביהמ"ש ביצע אבחנה בין שני מושגים. האחד, "מקום מגורים" והשני, "מקום המגורים הקבוע". לעניין "מקום מגורים" פסק ביהמ"ש כי זה אינו מתייחס לבית ספציפי אלא גם לעיר או למדינה תוך שבית המשפט מסביר שאם כוונת המחוקק הייתה להתייחס במונח לדירות ספציפיות, היה מציין זאת במפורש תוך שימוש במונח "מקום מגורים קבוע". עוד הוסיף בית המשפט כי המילה "מקום" בהקשר של 'מחוץ לאוסטרליה, מזמין שקילה של עיר או מדינה בהם פיזית אדם מתגורר ,בדרך קבע'.  לעניין פיצול התא המשפחתי קבע ביהמ"ש כי בן הזוג עזב את אוסטרליה בשנת 2009 ללא כוונה לחזור אך עם ציפייה כי אשתו וילדיו יצטרפו אליו. זה הבסיס לעזיבתו. יחד עם זאת, הוצגו לבית המשפט ראיות מהם לא נובע כי שינוי תושבותיו של בן הזוג תהה מותנית בכך שאשתו ומשפחתו יבואו בעקבותיו. עוד מראות הראיות כי גם לא עלתה מצד בן הזוג הצעה לשוב לאוסטרליה בעקבות הסירוב של אשתו להצטרף אליו, אלא הוא פעל הוא להמשיך את חייו במזרח התיכון, במדינה כזו או אחרת ובלי קשר או תלות במשפחתו. לאור זאת, קבע בית המשפט כי בשנה הנדונה לא היה בן הזוג תושב אוסטרליה.

פסק הדין האוסטרלי מצטרף לפסיקה עולמית נוספת המכירה בפיצול התא המשפחתי לצרכי מס (בלוקסמבורג, בצרפת, בקנדה, בפורטוגל, בארה"ב ובניו-זילנד). הפסיקה העולמית ממחישה ביתר שהצעת רשות המסים לצמצם את ההכרה בפיצול התא המשפחתי לא רק שסותרת את פסק דינו המפורש של בית המשפט העליון אלא אף סותרת פסיקה בעולם המכירה בפיצול התא המשפחתי.