היקף ההוצאות המותרות לצרכי שומה השגה וערעור במס שבח מס ומס הכנסה; חיוב לא מוצדק במע"מ במכירת קרקע חקלאית

היקף ההוצאות המותרות לצרכי שומה השגה וערעור במס שבח מס ומס הכנסה
מאת: זיו שרון, עו"ד משרד זיו שרון ושות' עורכי דין
בעבר הלא רחוק נקבע על ידי בתי המשפט כי ההוצאות הקשורות בייצוג בהליכים לפי חוק מיסוי מקרקעין אינן מותרות בניכוי. גישה זו השתנתה בתיקון 55 לחוק בשנת 2005. ההגדרה הנוכחית להוצאות אלו בסעיף 39(11א) לחוק מתירה את הוצאות הייצוג בניכוי בדרך של הפנייה מפנה לסעיף 17(11) לפקודת מס הכנסה.
קריאת הוראות אלו מעלה כי המדובר בכל ההוצאות הקשורות להכנת הדוחות ולטיפול בהליכים שאחריהם. לטעמנו לצרכי 2החוקים הללו אין המדובר אך ורק בהוצאות משולמות למייצג בין אם עו"ד ובין אם כל מייצג אחר אלא המדובר ברשימה רחבה הרבה יותר. כך אם נזקק הנישום לחוקר פרטי ע"מ לשחזר אסמכתאות להוצאות המותרות בניכוי תוכר הוצאה זו בניכוי.
כך לדוגמה אם נזקק הנישום לנסיעה לחו"ל ע"מ לשכנע עדים להעיד או ע"מ להטיסם, אף הוצאה זו תותר בניכוי. גם חוות דעת כלכליות שאינן הוצאה לשמאי מקרקעין (המותרות מכוח סעיף אחר בחוק) וכך כהנה וכהנה הוצאות מסוג זה.
בעוד שבשומות מס שבח ברור ייחוסן של כל ההוצאות לשומת מס שבח ספציפית, לעניין מס הכנסה עולה תמיד גם שאלת העיתוי, האם הוצאות אלו מקטינות את החבות במס בשנת המס אליה הן מתייחסות, או שמא תותרנה בניכוי שוטף בשנת הוצאתן בפועל.
לטעמנו, כל עוד לא ניתן לקזז הפסדים לאחור, יש להעדיף לעניין זה את ההתרה כהוצאה נוספת בשנה הנדונה ולא בשנת ההוצאה גם למי שמדווח על בסיס מזומן, כיוון שככל שהרשות היא הגורמת להוצאות אלה ביחס לשנת מס מסוימת, הגינות מיסויית דורשת את התרת ההוצאות באותה שנה.

חיוב לא מוצדק במע"מ במכירת קרקע חקלאית
מאת: זיו שרון, עו"ד, עמית גליק, עו"ד -משרד זיו שרון ושות' עורכי דין

בעקבות הליכי שינוי יעוד של קרקע, מקרקע חקלאית לקרקע המיועדת לבניה או בעקבות ציפיות להפשרת הקרקע, נוסק מחירה של הקרקע כך שהשווי "החקלאי" של הקרקע, ככזו המשמשת כמצע לגידולים חקלאים, הינו שולי ביחס לשווי של הקרקע הנובע מאפשרות הבניה הפוטנציאלית על גבי הקרקע.
דא עקא, בשל העובדה כי בחוק מע"מ נקבע חיוב במע"מ על מכירת ציוד ששימש או נועד לשמש עוסק בעסקו, נוהגות רשויות מע"מ לחייב במע"מ בגין כל שווי הקרקע בעת מכירת הקרקע בידי אדם שעיבד בעצמו או באמצעות החכרת הקרקע לעיבוד בידי צד ג'.

לטעמנו, גישה זו אינה מחויבת המציאות ואינה עולה בקנה אחד עם גישתן של רשויות מע"מ במקרים אחרים, מה גם שגישה זו מתעלמת במפגיע מהעובדה כי אין כל קשר בין הקרקע בכללותה לבין רכיב הקרקע שאליו ניתן להתייחס, אם בכלל, כציוד.
לטעמנו, הגישה הפרשנית הנכונה כלכלית ותכליתית הינה כי יש לקבוע את החבות במע"מ אך ורק בהתאם לשווי של הרכיב ששימש כציוד בעסק החקלאי, בין אם רכיב זה אינו הקרקע אלא "העצים" נושאי הפרי, ובין אם רכיב זה הינו השווי "החקלאי" של הקרקע.

חיוב במע"מ בגין מלוא שווי הקרקע מנוגד הן לתכליתו של חוק מע"מ והן לתכלית הכללית של דיני המס בהטלת מס אמת.