פסק הדין בעניין מנו-בייס שניתן לאחרונה תומך בהפרדת השירות למרכיביו לצורך בחינת החלת מע"מ אפס

מאת: עמית גליק, עו"ד; ליהי קדם, עו"ד

פסק הדין בעניין מנו-בייס שניתן לאחרונה תומך בהפרדת השירות למרכיביו לצורך בחינת החלת מע"מ אפס

לאחרונה ניתן ע"י בית המשפט המחוזי פסק הדין בעניין מנו-בייס (ע"מ 18831-04-17 מנו-בייס בע"מ נ' מע"מ פתח-תקווה, להלן: "מנו-בייס" ו/או "המערערת") ביחס להחלת מע"מ אפס על תקבולים שקיבלה מתאגיד זר בגין שירותי השמת עובדים לצורך עבודתם מחוץ לישראל.

הגם שבנסיבות העניין בעניין מנו-בייס, בית המשפט דחה את טענות המערערת, פסק הדין תומך בעמדה אותה הצגנו במבזק מיום 14.3.19 בעניין "החלת מע"מ אפס על שירות "מעורב" לתושב חוץ מכוח סעיף 30(א)(5) בהתאם למרכיבים השונים של השירות" [1]. במבזק הנ"ל פרטנו את עמדתנו לפיה לצורך החלת מע"מ אפס מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, יש לבחון את כל אחד מרכיבי השירות באופן עצמאי.

בעניין מנו-בייס, טענה המערערת כי התקבולים שקיבלה מתושב חוץ בגין פעילותה, הינם בגין מכירת "ידע" אודות מועמדים שהינו בגדר "מכירת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ" ולכן חל מע"מ בשיעור אפס מכוח הוראות סעיף 30(א)(2) לחוק מע"מ. בית המשפט שלל טענה זו וקבע כי בנסיבות העניין פעילות המערערת הינה בגדר "שירות" ולא בגדר "מכר".

לאחר סיווג פעילות המערערת כ"שירות", דחה בית המשפט אף את טענתה החלופית של המערערת להחלת מע"מ אפס מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק ביחס לשירות הניתן לתושב חוץ, שכן באותו עניין הוכח כי אף העובדים הישראליים קיבלו שירות מהמערערת ולא ניתן לראות בשירות אותו קיבלו כשירות "זניח ואגבי".

אולם, במסגרת הדיון התייחס בית המשפט לטענת המערערת ביחס למועמדים שלא התקבלו לעבודה אצל תושב החוץ. לגישת המערערת מועמדים אלו לא הפיקו "הנאה" מפעילות המערערת מכיוון שהם לא הועסקו בערבו של יום ע"י תושב החוץ.

בית המשפט דחה אף טענה זו של המערערת שכן בנסיבות העניין הוכח כי המערערת פעלה גם עבור המועמדים אשר לא הועסקו ע"י תושב החוץ לצורך מציאת תעסוקה עבורם בישראל אצל מעסיקים אחרים.

מהכרעה זו עולה למעשה, כי לו לאחר סינון המועמדים עבור תושב החוץ המערערת לא היתה פועלת למציאת עבודה אחרת עבורם- הרי שביחס לאותו מקטע של שירות– קרי, סינון המועמדים אשר לא הועסקו ע"י תושב החוץ- היתה המערערת זכאית להחלת מע"מ אפס מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק.

ובעברית פשוטה-  בהתאם לניתוח הנ"ל, חברה הפועלת לסינון עובדים עבור תושב חוץ, ומקבלת תשלום הן בגין העובדים המועסקים ע"י תושב החוץ והן בגין העובדים הפוטנציאליים שסוננו, זכאית אותה חברה למע"מ בשיעור אפס מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק בגין התשלום עבור העובדים שסוננו על ידה (ובלבד שהיא אינה פועלת למציאת עבודה אחרת עבורם בישראל).

אם כן, הגם שלגופו של עניין טענות המערערת נידחו בפסק הדין, עצם ההתייחסות הנפרדת למקטעים שונים של השירות (עובדים שהתקבלו לעבודה ועובדים שסוננו), מחזק את העמדה אותה הצגנו במבזק הקודם לפיה לצורך בחינת הזכאות להחלת מע"מ אפס יש לבחון האם ניתן לפצל את השירות לרכיבים העומדים בפני עצמם וביחס לכל אחד ממקטעי השירות לבחון האם אותו מקטע בשירות זכאי להחלת מע"מ אפס.

על כן, לטעמנו בבואנו לדיון בהחלת סעיף 30(א)(5) לחוק ביחס לשירותים הניתנים לתושב חוץ נדרש לבחון את מרכיבי השירות השונים ולא להתייחס לשירות כמקשה אחת שלא ניתנת להפרדה.

בחתימת הדברים נציין כי אנו סבורים כי ייתכן ובעניין מנו-בייס, המערערת היתה זכאית להחלת מע"מ אפס אף ביחס לעובדים שהועסקו ע"י תושב החוץ בחו"ל, וזאת מכוח סעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ שלא נידון בפסק הדין המחיל מע"מ אפס על שירות הנצרך בחו"ל, שכן נראה כי השירות אותו נתנה המערערת (סינון ואיתור העובדים), נצרך למעשה ע"י תושב החוץ מחוץ לישראל. אולם, בזאת נרחיב במבזק הבא.

[1] החלת מע"מ אפס על שירות "מעורב" לתושב חוץ מכוח סעיף 30(א)(5) בהתאם למרכיבים השונים של השירות