בימים אלה ניתן פסק דינה של ועדת הערר בחיפה בוע' 18232/05 ברמן ושות' מסחר והשקעות בע"מ. באותו מקרה רכשה העוררת בשנות ה-70 מספר חלקות מקרקעין עליהן היה נטוע פרדס. החברה לא ייחסה עלות לפרדס ולכן גם לא ניכתה פחת באופן שוטף כהוצאה לצרכי מס הכנסה. כאשר מכרה את המקרקעין התגלע ויכוח בינה לבין מנהל מיסוי מקרקעין אשר הפחית מיתרת שווי הרכישה 2/3 בשל העצים שהיו נטועים והגדיל בכך משמעותית את השבח ואת מס השבח.
ועדת הערר צידדה בעוררת וקבעה כי ביטוי זה משמעו זכאות עקרונית לניכוי בשונה מהביטוי "שניתן היה לנכותם", המתיישב פרטנית עם מעשי נישום ספציפי. משכך, אין לבוא חשבון עם העוררת הספציפית על כך שלא ניכתה בפועל את הפחת ולהפחית את הפחת התיאורטי משווי הרכישה.
בנוסף קבעה ועדת הערר כי תכלית הוראה זו הינה מניעת מצב בו ייהנה הנישום מפיצוי כפול פעם אחת ינכה בשוטף ופעם נוספת יקבל את הזווי של מה שניכה כעלות במכירה. משכך, קבעה הועדה כי אין להעניש את הנישום ולנכות משווי הרכישה פחת שלא נוכה בפועל על ידו.
בפסיקה זו הלכה ועדת הערר בתלם פסיקה עדכנית בנושא פס"ד לילי שמשון ובתלם פסקי הדין העליונים של מ.ל. השקעות קלס ואינטרבילדינג. תוך הדגשה על כך כי מס ישולם על רווח כלכלי, ואמירה בוטה כי פרשנות המנהל תוביל לכך שישולם מס על רווח שלא הופק.
ועדת הערר אף קובעת קביעה חדשנית באומרה כי אמנם לעיתים שיקולי יעילות מכתיבים את תוצאת דיני המס, ומסיבה זו נפסק אשר נפסק בפרשת פוליטי ביחס לשיעור המס. אך אין למתוח את שיקול היעילות להטלת מס על רווח שלא הופק.
יש לברך על רוח רעננה ומחודשת זו הבאה מחדש דווקא מן הערכאות הנמוכות.
יצוין כי קביעה זו של ועדת הערר עשויה לסייע לפיתרון בעיית מיסוי יתר שנוצרה מאז הפסקת הפעלת חוק התיאומים בשנת 2007 ולענייננו הפסקת מתן הניכוי השוטף בשל פחת. ע"פ הגישה המקובלת והמופעלת כיום למרות הפסקת ההגנה האינפלציונית השוטפת, בהצמדת הפחת ליתרת המחיר המקורי, בפועל מופחת משווי הרכישה גם הרכיב האינפלציוני, של הפחת למרות שלא ניתן לנכותו. באמצעות פסק הדין ניתן לדרוש ביתר תוקף כי רכיב זה ינוטרל מן השבח.
In the Media 